הקסם שבמים

אחת לכמה זמן, מתרחש בבריכה תהליך מופלא:

כל פעם מחדש אני מתבוננת מהצד בשקט ובסבלנות.

כל פעם מחדש הלב מתרחב וחיוך עולה על הפנים.

זה קורה כשמגיע מתאמן או מתאמנת חדשה לאימון.

וזה לא יהיה עוד מתאמן חדש.

זה מתאמן שמעולם לא חווה אימון של ספורט אקווה ג'ים.

ולא רק שהוא לא חווה והתנסה בספורט אקווה ג'ים, הוא גם קצת חושש מהמים. לא סתם קצת חושש. פחד אמיתי.

וכמה שהפחד שלו מהמים גדול, הפחד שלו ממים עמוקים - אין מילים לתאר אותו.

ולמרות זאת, הוא הגיע לאימון.

הוא יכנס למים בזהירות רבה, ויעמוד בדרך כלל במים רדודים מידי וקרוב לקיר.

וזה בסדר.

זו סביבה חדשה ולא כל כך יציבה בהתחלה.

צריך להתרגל. צריך ללמוד את התרגילים.

אימון ועוד אימון, והכניסה למים נעשית עם יותר בטחון.

לאט לאט רואים התרחקות מהקיר.

ובתרגילים שצריך להרים את שתי הרגליים מהרצפה, כבר יש ניסיונות - ואפילו מוצלחים! (ולא רק המתנה לתרגיל הבא...).

ותוך כמה אימונים (אני לא יכולה לנקוב במספר, כי אצל כל אחד זה קורה בקצב האישי שלו), אי אפשר לנחש, אי אפשר להעלות על הדעת את הקושי והפחד שהיו שם באימונים הראשונים.

אך אין לטעות - הפחד עדיין שם.

ופתאום באימון במים העמוקים, אותו מתאמן לוקח נודל בחשש רב, ולמרות הפחד בא ביחד עם כל הקבוצה למים העמוקים. ועושה אימון שלם במים העמוקים !!

הגאווה ותחושת ההישג - מקטינים את הפחד, ושולחים אותו הלאה.

התהליך מדהים אותי בכל פעם מחדש.

המתכון: הרבה סבלנות, ולתת לכל אחד להתקדם בקצב האישי שלו.

זה בסדר לא להרים במקביל את שתי הרגליים מהרצפה.

זה בסדר להחזיק את הקיר כדי להרגיש בטוח.

זה בסדר להישאר במים הרדודים כאשר כל הקבוצה במים העמוקים.

זה הכי בסדר לעבוד לפי היכולת האישית, ולהתקדם ביחס לעצמי!

#אימוןכושר