האם אימון משקולות ביבשה הוא הדרך היחידה להתמודד עם אוסטאופורוזיס?
- 13 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
התפיסה שרק אימון משקולות ביבשה מסוגל לבלום בריחת עצם עדיין נפוצה מאוד בעולם הכושר והבריאות. אולם, ההמלצה הזו מייצרת קושי ממשי עבור מי שמתמודד במקביל עם כאבי מפרקים, שחיקת סחוסים, או חשש מנפילות ושברים במהלך התנועה.
עבור אוכלוסייה זו, הסביבה המימית מציעה חלופה בעלת ערך רב.
במשך שנים ההנחה הרווחת היא שאימון במים הוא פסיבי או קל מדי מכדי להשפיע על בריאות השלד, בעיקר בשל כוח העילוי שמפחית את נשיאת משקל הגוף. עם זאת, סקירת מחקרים מקיפה שפורסמה בכתב העת Journal of Advanced Nursing ובחנה נשים לאחר גיל המעבר, הראתה תמונה שונה. מהסקירה עולה כי אימוני מים בעצימות גבוהה סייעו בבלימת תהליך בריחת העצם, ובחלק מהמחקרים שנכללו בה אף נמצאה עלייה בצפיפות המינרלים של העצם (BMD) בצוואר הירך ובעמוד השדרה.
איך זה עובד בפועל?
ההתנגדות של המים היא זו שעושה את ההבדל.
המים צפופים פי 800 מהאוויר. לכן - כל תנועה שמבצעים במים - זוכה להתנגדות חזקה מאוד. השרירים צריכים לעבוד קשה יותר, והעומס הזה מועבר גם לעצמות.
נתונים קליניים מצביעים על כך ששילוב תרגילים דינמיים במים עשוי לתרום לשיפור במדדי צפיפות העצם אצל מתמודדים עם אוסטאופורוזיס.
ויש עוד יתרון משמעותי: במים אפשר להתאמן בעצימות גבוהה יותר, מבלי לייצר עומסים מיותר על הברכיים והגב. מעצם הכניסה למים משקל הגוף פוחת באופן משמעותי. באימון במים רדודים (בגובה החזה) אנו נושאים רק כ-25% עד 35% ממשקל הגוף, ובמים עמוקים הנתון יורד לכ-10% בלבד. הפחתת העומס הזו מאפשרת לאתגר את מערכת השרירים בעצימות גבוהה, תוך מזעור זעזועים מפרקיים קשים בברכיים ובגב התחתון.
בנוסף, הסביבה המימית מספקת תנאים בטוחים לשיפור שיווי המשקל, ומסייעת בהפחתת הסיכון לנפילות ושברים – ללא סכנת הפגיעה המיידית הקיימת ביבשה.
כאשר הוא מבוצע בצורה נכונה, בעצימות מתאימה ובהתאמה אישית, אימון אקווה ג'ים יכול להיות כלי יעיל ובטוח כחלק מתוכנית מקיפה לשמירה על בריאות השלד, לשיפור היכולת התנועתית ולהפחתת הסיכון לנפילות. עם זאת, בחירת סוג האימון ועצימותו צריכה להיעשות תמיד בהתאם למצב הרפואי הפרטני, לדרגת האוסטאופורוזיס ולהמלצת איש מקצוע.
מקורות ומחקרים מדעיים לקריאה נוספת:
