בבריכה יש כל כך הרבה יותר ממים בלבדhttps://static.wixstatic.com/media/56b06c_5997fbfacb6b4ec8883bec7484d57820~mv2_d_7360_4626_s_4_2.jpg/v1/fill/w_1000,h_629,al_c,q_85,usm_0.66_1.00_0.01/56b06c_5997fbfacb6b4ec8883bec7484d57820~mv2_d_7360_4626_s_4_2.jpg
top of page

בבריכה יש כל כך הרבה יותר ממים בלבד

לפעמים להעביר אימון ספורט אקווה ג'ים™ יכול להיות מאוד מאתגר. ולא בגלל מה שקורה באימון.

אלא דווקא בגלל כל מה שקורה מסביב לאימון.

מי שעובד בבריכות ציבוריות - מיד יבין ויזדהה.

ומי שנפלה בזכותו לעבוד בבריכות פרטיות - עד סוף הפוסט יברך על ה"תענוג" שנחסך ממנו.


זה יכול להיות משהו מאוד קטן: מישהו עומד בטווח הראיה של המתאמנים ועושה מתיחות.

מספיק שמישהו אחד בקבוצה מביט לכיוון (וגם אומר משהו) - וזהו. נגמר. כולם עסוקים במתיחות. ואם לא מספיקות המתיחות, הדיון עובר מהר מאוד לבגד הים, צבע בגד הים, הגזרה (של בגד הים כמובן!...) והשמיים הם הגבול....

בשניה אחת, מקבוצה מרוכזת וממוקדת, יש מולי קבוצה שלמה עם בעיות קשב וריכוז! העיניים מרצדות מצד לצד, הראש מסתובב לכל הכיוונים - חוץ מאשר לכיוון שהוא אמור להיות בו.

אף אחד לא ממוקד, אף אחד כבר לא יודע מה קורה באימון.


 

או למשל, חיילים שמגיעים ליום כייף בבריכה (לשמחתי, יש בריכה חיצונית, כך שכל הבלאגן יוצא החוצה. רק שכדי להגיע ל-החוצה, הם צריכים לעבור דרך הבריכה הפנימית, בה מתקיים האימון שלי).


בבריכה הפנימית אין קירות, יש חלונות. ממש גדולים ורואים דרכם כל מה שקורה בחוץ. מכל הכיוונים. כך שגם אחרי שמוני החיילים שהגיעו וכבר עברו לבריכה החיצונית, ממשיכים לראות אותם.

אותם חיילים שמגיעים ליום כייף - זה לא חייל אחד או שניים. זאת יחידה שלמה. המוווון!!

והם באים ובאים ובאים ..

ובחוץ, ממש על הדשא שנמצא בקו ישר עם המבט של המתאמנים, מכינים להם שולחנות עם אוכל.

ואפילו שהשעה רק 8:30 בבוקר, שקיות הבמבה שמנצנצות בשמש - זה פשוט אבוד. אין לי יכולת להתחרות במה שקורה שם!


או מספיק שמישהו עובר ליד, ובוהה בקבוצה, אומר משהו, לפעמים אפילו מנסה להדגים בעצמו איזה תרגיל או שניים...

והשיא - כמובן:

שבטעות מישהו מטייל לו החוצה מהמלתחות כאשר כל שהוא לובש לגופו זה הטלפון שהוא מחזיק ביד! (כן, אמיתי לגמרי!)

זהו. באותו רגע אפשר להכריז על סיום האימון. וגם על האימון שאחרי.

השמועות מתפשטות מהר מאוד....


 

האימונים האלה מאתגרים, משעשעים, מצריכים ממני לפעמים יצירתיות, המון איפוק ובעיקר יכולת להתעלם מהסביבה. הם מצריכים ממני למצוא דרכים שונות להחזיר את הקבוצה לפוקוס, מבלי לאבד את העשתונות, מבלי לכעוס.

יחד עם זאת, תחושת ההצלחה בסיום אימון שכזה, בו היו כל כך הרבה גירויים מסביב - ולמרות הכל, הצלחתי לשמור על הקבוצה מרוכזת במידה זו או אחרת - אין על תחושת ההצלחה הזאת !


bottom of page