איך משתלב באימון שלכם אדם לקוי ראויה?
או מישהי שהגיעה בלי עדשות המגע שלה (כי הן בתיקון.. והיא לא יכולה להיכנס למים עם המשקפיים האופטיות, ובלי משקפיים – כל מה שהיא רואה זה רק צלליות?).
ברגע שהיא הגיעה לאימון, ואמרה לי שהיא היום בלי העדשות, אני לא יכולה שלא להתייחס לעובדה הזאת. במקום רק להדגים את התרגילים ומידי פעם לתת דגשים מילוליים, אני אקפיד להגיד את התרגיל, כך שאותה מתאמנת תוכל לעמוד בקצב, ולהשתתף באימון כמו כולם. נכון- זה מצריך ממני הרבה מעבר למה שתכננתי. אבל זה בעיקר מעמיד אותי מול אתגר. להצליח להעביר את האימון - כך שלמרות המגבלה, היא תהיה חלק בלתי נפרד מהאימון, בקצב, בתרגיל, בדגשים הנכונים ובכיוונים.
אם עוצרים לרגע, וחושבים על זה – לכל אחד ואחת מהמתאמנים שלנו יש מגבלה כזאת או אחרת. המגבלה יכולה להיות נראית לעין או סמויה, ייתכן ואותה מתעמלת באה ושיתפה אותי בבעיה/ מגבלה, או בחרה שלא.
בכל מקרה, האימון צריך להיות בנוי כך שהוא ייתן מענה לכולם. שלקויי השמיעה יראו היטב וברור את התרגילים, שלקויי הראיה ישמעו היטב את ההנחיות, שהסובלים מבעיות גב למיניהן ידעו מה מותר להם לעשות ומה פחות מומלץ, שלפיברומיאלגים יהיו חלופות הולמות לתרגילים שיצרים חיכוך/ כאב, שמי שהגיע עם דלקת או לאחר פציעה יהיו תרגילים שלא יעשו נזק נוסף, שהסכרתיים יהיו קשובים לגוף וירגישו מתי רמות הסוכר מתחילות לרדת, שההריוניות יהיו מודעות לגמישות יתר, לתנועות שלא מומלץ לבצע משלב מסוים בהריון, לסובלים מעודף משקל, אוסטאופרוזיס ועוד ועוד – וכל זה, במהלך אימון קבוצתי !!
תפקיד המדריך הוא כבר מזמן לא רק לבוא, להדליק את המוסיקה, לתת את השואו וללכת (ואולי לעשות לעצמו גם V על האימון שלו עצמו, תוך כדי).
המטרה העיקרית היא בראש ובראשונה: לשפר ולשמר את הבריאות של המתאמנים שלי, על ידי שמירה על מה שיש, לשפר את מה שאפשר, ולדאוג שלא לגרום להם נזק נוסף.
לקדם את הבריאות על ידי שיפור סיבולת לב ריאה, גמישות, קואורדינציה וטווחי תנועה - במסגרת היכולות והמגבלות. אך מצד שני, לא לוותר.
ושלא תבינו אותי לא נכון – באימונים שלי כולם צעירים בני 30. אפילו שהם עברו את הגיל הזה לפני 40 ואפילו 50 שנה.
כשאני מסתכלת על הקבוצה, אני רואה רק צעירים, בשיא כוחם, ובשיא היכולת.
אני מאתגרת אותם, דוחפת אותם הכי גבוה שאפשר, אבל גם זוכרת לא לעשות נזק. יודעת מי כן יכול ומי לא. ומי שלא, עדיין יעשה, ועדיין ישפר, ביחס ליכולת ולמגבלות של עצמו.
זה כל היופי באימוני אקווה ג'ים™. אין מראה. אף אחד לא רואה את עצמו ביחס לאחרים. המתאמנים באימון לא רואים מה האחרים עושים, כמה גבוה הם קופצים או לא קופצים. ובינינו, זה גם לא ממש מעניין. העיקר שכל אחד משתפר ביחס לעצמו, ביחס לנקודת ההתחלה שלו.
אז אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים - יש מישהו שאין לו בעיה כזו או אחרת? מגבלה כלשהי? לא אצל כולם רואים את המגבלה/ בעיה.
חשוב לזכור – כמדריך - צריך לתת מענה לכולם. גם לאלו שלא רואים או יודעים על המגבלה שלהם.
כשאומרים לי "אימון לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים " הדבר הראשון שעובר בראש זה נכויות, מגבלות פיזיות קשות וכו'.
עצרתם רגע לחשוב מי עוד נכלל תחת ההגדרה הזאת של "אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים?" יש מישהו שאין לו בעיה/ מגבלה כלשהי?
