בסופו של דבר, זה קורה. בדרך כלל, בחודשי הקיץ, בשיא החום, ובשיא הצפיפות בבריכה. בשבועות האחרונים אני שומעת כל מיני סיפורים מקולגות, מהמתאמנים עצמם ולצערי, גם נתקלת בעצמי בתופעה באימונים שלי: אלימות בבריכה. זה יכול להופיע בצורה של מתאמנת שעומדת במקום שמישהי אחרת רגילה לעמוד בו ומאז הוא "שלה". עד כדי כך שזאת שטוענת שתפסו לה את המקום, מוכנה לבעוט בכוונה במתאמנת השנייה, העיקר שתפנה לה את המשבצת שלה. זה יכול להופיע בצורה של אימון מפוצץ עד אפס מקום, אך כל אחד מהמתאמנים באימון שלי מוצא את מקומו ולא מתלונן על הצפיפות. פתאום יגיע שחיין אחד (שבכלל לא קשור לאימון), שמאוד מפריע לו שמתקיים אימון אקווה ג'ים , דווקא במסלול שהוא החליט לשחות בו. אותו שחיין רואה את הצפיפות, ניגש אלי ושואל אם אני יכולה לפנות את המתאמנים מהמסלול בו הוא רוצה לשחות. אני עונה בנימוס שהאימון מסתיים בעוד 3 בדיוק, ואז המסלול יהיה פנוי. "אבל הם יכולים לעמוד שם!" (ומצביע על המים העמוקים). לא - הם לא יכולים לעמוד שם - אני עונה, המים שם עמוקים מידי, וצריך לעמוד במים בעומק מסוים. מאחר והוא לא קיבל את התשובה לה הוא ציפה, אותו שחיין החליט שלמרות התשובה שלי, הוא ישחה במסלול בו הוא תכנן לשחות. התוצאה היתה כואבת מאוד למתאמנים, שחטפו ממנו בעיטות מכוונות תוך כדי שהוא שוחה הלוך וחוזר. (גם המציל ניגש לאותו שחיין, ביקש בנימוס שיחכה מספר רגעים לסיום האימון או לחילופין שישחה במסלול אחר, אך ללא הועיל). במהלך האימונים, למדריך יש השפעה מכרעת על האווירה וכמות התלונות באימון. אם המדריך "יזרום" עם המתאמנים על כמה צפוף ויעזור ללבות את האווירה, להצדיק את הצפיפות ויצעק יחד עם המתאמנים שהצפיפות בלתי נסבלת וצריך לפתוח עוד מסלול - זאת גם תהיה האווירה באימון. בנוסף, בפעם הבאה, הסיפור יחזור על עצמו שוב. ברגע שהמדריך יהיה אסרטיבי, ויעביר מסר של "בואו נוציא את המיטב והמרב ממה שיש", זאת האווירה שתהיה באימון. למרות הצפיפות, כל אחד ישתדל לשמור על רדיוס עבודה סביר, ויעשה הכל כדי לא לבעוט בשכנו. הרי בסופו של דבר, המתאמנים שלנו מגיעים לאימון בשביל הפעילות הגופנית אך גם כדי להנות. כדי לפרוק מתחים. לא כדי לריב. לא על המקום ולא על האגו. לגבי השחיינים האחרים - עליהם כבר יש פחות שליטה, אך תמיד טוב להיעזר במציל או כל דמות סמכותית אחרת. כואב לי לשמוע ולראות מקרים כאלו של אלימות. הרי המטרה של האימון - שיצאו במצב רוח טוב והרגשה טובה. ולא שמישהו יצא כועס/ פגוע/ עצבני וחס וחלילה - אחרי שקיבל בעיטה!

אחת לכמה זמן, מתרחש בבריכה תהליך מופלא: כל פעם מחדש אני מתבוננת מהצד בשקט ובסבלנות. כל פעם מחדש הלב מתרחב וחיוך עולה על הפנים. זה קורה כשמגיע מתאמן או מתאמנת חדשה לאימון. וזה לא יהיה עוד מתאמן חדש. זה מתאמן שמעולם לא חווה אימון של ספורט אקווה ג'ים. ולא רק שהוא לא חווה והתנסה בספורט אקווה ג'ים, הוא גם קצת חושש מהמים. לא סתם קצת חושש. פחד אמיתי. וכמה שהפחד שלו מהמים גדול, הפחד שלו ממים עמוקים - אין מילים לתאר אותו. ולמרות זאת, הוא הגיע לאימון. הוא יכנס למים בזהירות רבה, ויעמוד בדרך כלל במים רדודים מידי וקרוב לקיר. וזה בסדר. זו סביבה חדשה ולא כל כך יציבה בהתחלה. צריך להתרגל. צריך ללמוד את התרגילים. אימון ועוד אימון, והכניסה למים נעשית עם יותר בטחון. לאט לאט רואים התרחקות מהקיר. ובתרגילים שצריך להרים את שתי הרגליים מהרצפה, כבר יש ניסיונות - ואפילו מוצלחים! (ולא רק המתנה לתרגיל הבא...). ותוך כמה אימונים (אני לא יכולה לנקוב במספר, כי אצל כל אחד זה קורה בקצב האישי שלו), אי אפשר לנחש, אי אפשר להעלות על הדעת את הקושי והפחד שהיו שם באימונים הראשונים. אך אין לטעות - הפחד עדיין שם. ופתאום באימון במים העמוקים, אותו מתאמן לוקח נודל בחשש רב, ולמרות הפחד בא ביחד עם כל הקבוצה למים העמוקים. ועושה אימון שלם במים העמוקים !! הגאווה ותחושת ההישג - מקטינים את הפחד, ושולחים אותו הלאה. התהליך מדהים אותי בכל פעם מחדש. המתכון: הרבה סבלנות, ולתת לכל אחד להתקדם בקצב האישי שלו. זה בסדר לא להרים במקביל את שתי הרגליים מהרצפה. זה בסדר להחזיק את הקיר כדי להרגיש בטוח. זה בסדר להישאר במים הרדודים כאשר כל הקבוצה במים העמוקים. זה הכי בסדר לעבוד לפי היכולת האישית, ולהתקדם ביחס לעצמי! #אימוןכושר

הגענו לפוסט ה-3.. הפוסט הראשון בנושא עסק באיך לשפר את מיומנות ההדרכה בהיבט הכללי והנראות המקצועית. הפוסט השני, התמקד באינטראקציה שלנו כמדריכים עם המתאמנים שלנו. בפוסט הנוכחי, אני בוחרת להתמקד בנו. במדריכים. רוב הזמן אנחנו מרוכזים במתאמנים, דואגים לרווחתם, בונים אימונים שיענו על הצרכים שלהם, שיעניינו אותם וכו'. אבל מה איתנו? איך אנחנו שומרים על עצמנו? 1. בפוסט הראשון, ציינתי שחשוב תמיד לזכור שאנחנו באים להעביר אימון, ולא לעשות לעצמנו אימון תוך כדי. מאחר ואנחנו רוצים (בתקווה) להמשיך לעסוק במקצוע עוד שנים רבות, ההדגמות צריכות להיות בהתאם: מצד אחד מעוררות מוטיבציה, ומצד שני - בלי להרוג את עצמנו (ואת הברכיים שלנו). לא צריך להדגים הכל וכל הזמן. לא צריך לקפוץ הכי גבוה שאפשר. אחרי שהדגמנו את התרגיל והוא ברור - להמשיך לסמן את התרגיל עם הידיים. 2. אנחנו עובדים על משטחים שנוטים להיות חלקים. דאגו לכם למשטח שימנע החלקה - אולי אפילו במה שתגביה אתכם מעט מעל לשפת הבריכה הרטובה וחלקה. לא כדאי ולא נעים להחליק תוך כדי ההדגמה - זה מאוד לא אלגנטי, לא נעים, לעיתים כואב, וממש מבהיל עם גם מעורב דם לאחר המגע עם הרצפה (כן...זה קרה..הסתיים בהדבקת הגבה :-( וגופיה מלאה בכתמי דם שלא ירדו...). 3. דאגו שהמכשיר הנייד שמנגן את הפלייליסט (שעליו עבדתם שעות) יהיה כמה שיותר רחוק מהמים, ואם אפשר, שיהיה בתוך מתקן כלשהו. מניסיון, האייפוד לא יודע לשחות ולא אוהב מים. ואם מישהו בטעות יפיל לכם את הנגן לשלולית מים, הוא גם לא תמיד ימהר לקחת על כך אחריות, ואולי אף יאשים אתכם בכך ש"מה בכלל אתם מביאים כזה מכשיר לבריכה?" (לצערי..גם זה מניסיון אישי...). 4. אתם עובדים עם מדונה? מצוין - תזכרו רק שהמדונה כבר מגבירה את הקול שלכם. ל א צ ר י ך ל צ ע ו ק !! 5. תשתו - והרבה. זה לא בושה לשתות תוך כדי האימון וזה לא מוריד מהמקצועיות שלכם. בבריכה חם ולח, אין מזגן, ואנחנו נוטים להזיע מאוד - במיוחד בחודשי הקיץ החמים. תשמרו על עצמכם, תשמרו על הגוף שלכם. יום העבודה בדרך כלל לא מסתיים אחרי האימון בבריכה. רוצה ללמוד איך להדריך בעצמך? ההרשמה בעיצומה לקורס מדריכי אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. סיימת את קורס הכשרת המדריכים אבל חסרים לך השראה ורעיונות? למעלה מ-15 שעות של השראה מחכים לך בסרטי הדרכה למדריכים - סרטים ממוקדים לפי נושאים, עם המון רעיונות, בתכנית האימונים Total Body Workout מחכים לך 10 אימונים שונים באורך מלא. לך נשאר רק לעשות "העתק הדבק" ולשיעורים שלך יתווסף המון גיוון, ובהשתלמות "תרגילי מוח" - רצפים חכמים המשלבים אימון לגוף ולמוח. את כל החומר העיוני בנושא ספורט אקווה ג'ים ריכזתי בשבילך בספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים". לך נשאר רק לבחור מה מתאים לך.

הפעם - פוסט מעניין ומעורר השראה, שנכתב על ידי מתאמנת שמגיעה באופן קבוע לבריכה: הכותבת היא איה רייס, בת 38.5 בעלת נכות מולדת וקשיים מוטוריים מסוימים. הקשיים ניכרים במיוחד ביציבה והליכה שגרמו לה גם לקשיים רגשיים וחברתיים כי היא תמיד נתפסה כשונה, מסורבלת ושמנה מאוד. איה התחילה ללכת בגיל 3 הליכה, אך רק בגיל 6 החלה ללכת בצורה חופשית. למרות כל הקשיים, איה עוסקת כל החיים בפעילות גופנית שמקדמת ומחזקת אותה: שחייה, אקווה ג'ים ומתחרה בטריאתלון. "כבר ארבע שנים שאני משתתפת בקביעות באימוני אקווה ג'ים™ בבריכה העירונית ברעננה. מסגרות תנועה אחרות גרמו לי להרגיש את השונות שיש בי באופן מודגש, כמו למשל להסביר את עצמי פעמים רבות מה אני לא יכולה, להשתמש בתמיכה כדי לעמוד על רגל אחת (לשמור שיווי משקל). התקשיתי בתרגילים הדורשים ריכוז ולרוב הייתי צריכה למצוא אלטרנטיבות אחרות לתרגילים. לאחר לימודי הידרותרפיה, הבנתי שכיוון זה לא מתאים לי אך מה שכן מצאתי דרך לעבוד על עצמי במים. גיליתי שיכולותיי הפיזיות במים גבוהות בהרבה מהיכולות מחוץ למים. אני עושה תנועות שלא חלמתי שאוכל, כמו הרמות רגליים, הפעלת שרירי הבטן שעוזרים לי ביציבה ובשחייה. כתוצאה מכך, אין בי פחד מפני נפילות. אני יכולה ללכת מחוץ למים עם כוסות שתיה בשתי הידיים, דבר שבעבר היה בלתי אפשרי מבחינתי, יכולתי רק ללכת עם כוס ביד אחת ובזהירות רבה. בנוסף, גם השליטה בסוגרים השתפרה מאוד! האווירה הכללית באימונים מאוד נעימה לי. השיח עם המשתתפות מכובד ונינוח. אני שמחה להיות חלק מקבוצה קבועה כזאת. במסגרת זו אני מרגישה שווה לאחרות, לא זו בעלת המגבלה שצריכה התאמות והתחשבות ביכולות ומגבלות שלה. בנוסף פעילות זו גרמה לי לירידה משמעותית במשקל. במהלך האימונים רוב ההוראות הן לא מילוליות (בעזרת סימנים מוסכמים והדגמת התנועה) - כך שבקלות רבה אני יכולה להבין את התרגיל."

אחת השאלות הנפוצות בשיחות טלפון בעניין אקווה ג'ים™, היא מה הטמפרטורה של המים בבריכה. אני עונה שהאימונים מתקיימים בבריכת שחייה רגילה (שגם בה המים מחוממים, אבל "רק" ל-28-29 מעלות). התגובות שאני מקבלת יכולות לנוע מ-: "אוי, אבל המים נורא קרים! אני רגיל/ה לבריכה מחוממת, כמו בריכות טיפוליות". ועד "אבל במים קרים לא שורפים כל כך הרבה קלוריות כמו במים חמים!" לפני מספר ימים הייתי בבריכה טיפולית. בשניה שנכנסתי למים, הרגשתי שחם. מאוד. התחלתי את אימון האקווה ג'ים™ - ותוך מספר דקות כבר הרגשתי שקשה לי לנשום והיה קשה מאוד להמשיך בקצב שאני רגילה לעבוד בו. המים הרגישו כבדים מאוד, וכל תנועה היתה כאילו מחוברות לי משקולות לידיים ולרגליים. בדיעבד, התברר שהמים היו מחוממים ל-34 מעלות! האם באמת יש שוני בעבודה בבריכת שחייה רגילה (בטמפרטורה של 28-29 מעלות) לעומת בריכות טיפוליות, בהן המים מחוממים ל-31 עד 34 מעלות? התשובה היא חד משמעית: כן ! ואני אסביר: לרכישת הספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים" מאת ענת גרבר >> בבריכת שחייה רגילה, מאחר וטמפרטורת המים נמוכה לעומת טמפרטורת הגוף, צריך לעבוד בצורה נמרצת על מנת לחמם את הגוף, ולהמשיך לעבוד לאורך כל האימון - אחרת הגוף מתקרר מהר מאוד. לעומת זאת, בבריכה טיפולית, בה טמפרטורת המים קרובה מאוד לחום הגוף (36.5 מעלות צלסיוס), לא צריך להתאמץ יותר מדי, כי ממלא לא קר במים. לגוף חם ונעים גם בלי תזוזה בכלל. דמיינו אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה: אימון Tabata. אימון בעצימות מאוד גבוהה, בה מנסים לעבוד כמה שיותר וכמה שיותר עצים. בחלק מהאינטרוולים ההנחיה תהיה לעבוד ב-100% יכולת. עכשיו דמיינו את השיעור הזה בשתי בריכות: בבריכת שחייה רגילה, בה טמפרטורת המים קרירה, והמים מצננים את הגוף. בבריכה טיפולית, עם מים בטמפרטורה של 32-34 מעלות. בבריכת השחייה הרגילה, הגוף יכול לנדף את החום שהוא מייצר. לעומת זאת, בבריכה הטיפולית, חום הגוף ישאר כלוא והגוף ימשיך להתחמם. כפועל יוצא מהדברים לעיל, בבריכה בה המים קרירים - תתבצע יותר עבודה. לכן, תשרפו יותר קלוריות! אז בפעם הבאה ששואלים אותי למה המים קרים - זה כדי שתוכלו לעבוד קשה, להתחזק ולשרוף המון קלוריות! לרכישת הספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים" מאת ענת גרבר >> אימון התנסות אישי באקווה ג'ים - בחינם וללא התחייבות מחכה לך כאן רוצה ללמוד איך להדריך בעצמך? ההרשמה בעיצומה לקורס מדריכי אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. הקורס בהדרכת ענת גרבר - ראש תחום אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. סיימת את קורס הכשרת המדריכים אבל חסרים לך השראה ורעיונות? למעלה מ-15 שעות של השראה מחכים לך בסרטי הדרכה למדריכים - סרטים ממוקדים לפי נושאים עם המון רעיונות, בתכנית האימונים Total Body Workout מחכים לך 10 אימונים שונים באורך מלא. לך נשאר רק לעשות "העתק הדבק" ולשיעורים שלך יתווסף המון גיוון, ובהשתלמות "תרגילי מוח" - רצפים חכמים המשלבים אימון לגוף ולמוח. את כל החומר העיוני בנושא ספורט אקווה ג'ים ריכזתי בספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים". לך נשאר רק לבחור מה מתאים לך עכשיו.

מאז הפוסט הקודם בנושא, הספקתם להגיע לפני הזמן לאימון ועם המון אנרגיות חיוביות, הנגן טעון ועל מצב טיסה, הפלייליסט מוכן בקפידה, כל הציוד מוכן במקום נגיש, הייתם בהשתלמויות, רעננתם את החומר וגם מצאתם חידושים וגיוונים. עכשיו הגיע הזמן לליטוש הסופי (שזה כמובן החלק הקשה יותר...): 1. הצמיחו עור של פיל: הכנתם אימון מעולה, אתם כבר לקראת סיום, ומישהו פשוט יוצא לפני הסוף. ככה. בלי להגיד מילה. לוקח את עצמו, את הדברים והולך. לא אמר כלום לפני האימון לגבי עזיבה מוקדמת. רוב הסיכויים, שזה לא בגללכם. זה לא הזמן להיעלב. חייכו, נפנפו לו/לה לשלום, והמשיכו באימון. הרי אם האימון לא היה נעים להם, כבר מזמן היו יוצאים, ולא מחכים לדקות האחרונות. לפעמים המתאמנים מרגישים איתנו (המדריכים) מאוד בנוח ורוצים לחלוק ולשתף בתחושות ומחשבות ושלהם לגבי האימון ולעיתים אף יתנו לנו "טיפים" לאימונים הבאים: זה יכול להיות בעניין המוזיקה שנעמה להם - ובדרך כלל כשבאים ומעירים לנו, זה כי פחות נעם להם. ההערה עשויה להיות לגבי תוכן האימון בכלל, למה עשינו משהו כזה ולא אחר, או שאצל מדריך אחר עשו משהו אחר ואולי כדאי לנו גם לאמץ את זה. חייכו, תגידו תודה, ותחשבו אחר כך על הדברים שנאמרו. לפעמים באמת צריך לשים אותם בצד ולפעמים, אפשר לקחת את הדברים שנאמרו כדי לגדול ולצמוח. הרי המתאמנים הקבועים שלנו (וכאן חשוב להבדיל בין מתאמן קבוע לבין מתאמן שפתאום הופיע לאימון, ועל כל דבר יש לו מה להעיר) אוהבים את האימונים וממשיכים לבוא. אז למה לא לקבל מהם משוב ? הערות בנוגע ללבוש שלנו: "הצבעים האלו עושים לי סחרחורת, ההדפס לא נעים בעין, הצבע של המכנס לא מחמיא לך..." ויש עוד ועוד... ייתכן ובגד עם הדפס צעקני ורועש אולי לא יתאים לקבוצה אחת, אך מאוד יתאים לקבוצה אחרת.גם במקרה הזה, רוב הסיכויים שהדעות חלוקות (ויש דעות...שלא יהססו לחלוק אתכם!). תדעו מה לקחת, מה להשאיר, ממה להתרגש, ומתי להגיד "תודה" על מחמאה. 2. (נסו) לזכור שמות: רובנו מאמנים יותר מקבוצה אחת. ובכל קבוצה (בתקווה) יש הרבה מתאמנים. נכון שהסעיף הזה לא פשוט, אך מצד שני, מתעמלים שאנחנו פוגשים לפעמים מספר פעמים בשבוע, במשך כמה שנים.. כדאי לנסות לזכור את השמות. זה עושה משהו. זה עושה את ההבדל בין "אני עוד סתם מישהו שמגיע לאימון" לבין פניה שמית, אישית. 3. בהמשך ישיר לשמות, מגיע הסעיף הבא: חלק מהתפקיד שלנו כמדריכים - הוא לתקן. גם את המתאמנים שעומדים בסוף, מאחורה, וחושבים שאם הם יתחבאו שם, לא נראה אותם. אלא שבטוחים שלא משנה מה הם יעשו שם במים, אני לא אראה. וכל פעם מחדש הם מופתעים איך רואים כל מה שהם עושים.ה - כ - ל !!אז תעירו, תתקנו (אלא אם אותו מתאמן שוב ושוב מסרב לקבל את ההערות, וממשיך לעשות את מה שהוא חושב ואיך שהוא חושב שצריך. יש גם כאלה. לא צריך להתעקש). המתאמנים יעריכו את ההערות שלכם יותר מכל אימון יצירתי שתכינו! 4. היו יצירתיים: יש קווים ישרים, וצריך לדעת לעקל את הקווים. תדעו לתת חלופות. תרגילים חלופיים למי שהגיע עם כאב גב, עם דלקת כזו או אחרת. האימון הוא הרבה מעבר למערך האימון שהוכן מראש. במקום שמשהו יעמוד ויחכה לתרגיל הבא, כי התרגיל הספציפי הזה לא עושה לו טוב, תנו לו בינתיים משהו אחר לעשות. 5. הגיעו המון משתתפים לאימון? צפוף נורא?התאימו את התרגילים - כך שהם לא ידגישו עוד יותר את הצפיפות. בבריכה, עבדו בכיוון היחיד בו תמיד יש מקום (למעלה :-) ), והמנעו מתנועות בטווחי תנועה גדולים. ובאותו הקשר- כשהאימון הצפוף הסתיים לו בשלום, בלי קריאות "אוף, נורא צפוף פה, אולי המציל יפתח עוד מסלול? " - משפט שבשנייה אחת מדליק את כל הקבוצה, וגם למי שהצפיפות עד עכשיו לא הפריעה, עכשיו היא פתאום מפריעה - פרגנו, ותסיימו עם מילת תודה על האיפוק, על כך שלמרות הצפיפות, היה נעים וכייף. רוצה ללמוד איך להדריך בעצמך? ההרשמה בעיצומה לקורס מדריכי אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. סיימת את קורס הכשרת המדריכים אבל חסרים לך השראה ורעיונות? למעלה מ-15 שעות של השראה מחכים לך בסרטי הדרכה למדריכים - סרטים ממוקדים לפי נושאים, עם המון רעיונות, בתכנית האימונים Total Body Workout מחכים לך 10 אימונים שונים באורך מלא. לך נשאר רק לעשות "העתק הדבק" ולשיעורים שלך יתווסף המון גיוון, ובהשתלמות "תרגילי מוח" - רצפים חכמים המשלבים אימון לגוף ולמוח. את כל החומר העיוני בנושא ספורט אקווה ג'ים ריכזתי בשבילך בספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים". לך נשאר רק לבחור מה מתאים לך.

אתם עוסקים באימון (כזה או אחר) כבר הרבה שנים. אתם מחשיבים עצמכם מקצוענים. אך מה באמת הופך מדריך מקצועי למקצוען? האם מספיק להגיע לאימון, לתת הופעה, לסיים ולהמשיך לאימון הבא? מה ההבדל בין מדריך למדריך-על? 1. הגיעו בזמן אפילו לפני הזמן. תמיד. הזמן שלכם חשוב - וכך גם הזמן של המתאמנים שלכם. להגיע לפני הזמן משאיר לכם פנאי להתארגן בלי לחץ, ובמידת הצורך גם לענות על שאלה או שתיים. התחילו וסיימו את האימון שלכם בזמן. ייתכן ותשמעו הערות על כמה אתם דייקנים - מצד שני - המאחרים ידעו מראש שהם מאחרים, והמדייקים ישמחו על כך שהאימון מתחיל כשהוא צריך להתחיל. 2. הכינו כל מה שצריך- מראש פלייליסט - עם כל השירים ברצף - כך שלא תצטרכו "להקפיץ" שירים תוך כדי או לחפש בדיוק את השיר שאתם לא מצליחים למצוא נגן עם סוללה טעונה ציוד זמין ונגיש (כדי שלא תרוצו למחסן באמצע האימון) בקבוק מים מלא מערך אימון 3. אם הטלפון משמש כנגן למוסיקה? הקפידו לשים אותו על מצב טיסה לפני האימון. אף אחד מהמתעמלים לא מעוניין לשמוע צפצופים בלתי פוסקים של הודעות נכנסות והתראות. 4. לא ישנתם טוב בלילה? רבתם עם בן/בת הזוג? הילדים לא הפסיקו להתווכח בבוקר? הכלב אכל את מערך האימון? חייכו ונסו להוציא את המקסימום מהאימון. הגדולה שלכם תהיה לסיים את האימון בלי שאף אחד הרגיש מה עובר עליכם! 5. היו נגישים: דאגו שהמתאמנים תמיד ירגישו בנח לפנות אליכם עם בעיה כזאת או אחרת (בריאותית/ חברתית/ קושי כזה או אחר). אין זה אומר להיות נגישים בטלפון 24/7, אלא לפני או אחרי האימון. סיימו את האימון והביטו סביב אם מישהו רוצה להגיד משהו. חכו עוד שניה לפני שאתם אוספים את החפצים שלכם וממשיכים לאימון הבא. 6. הציבו גבולות ברורים: האם אפשר להיכנס לאימון שלכם באיחור? אם כן, עד כמה ? איפה יעמוד מי שנכנס באיחור? אם החלטתם לא לאפשר כניסה למאחרים, דאגו להעביר את המסר בצורה מכבדת ונעימה, כך יהיה סיכוי שהמאחר יגיע לאימון הבא שלכם, ואפילו בזמן! 7. אתם באים ללמד, להעביר אימון - לא לעשות לעצמכם אימון.זה לא הזמן להראות לכולם כמה זמן אתם מסוגלים להישאר במים העמוקים ללא ציוד צפיה או כמה גבוה אתם מסוגלים לנתר ברצף, מבלי להתנשף. במהלך האימון היו שם בשביל המתאמנים שלכם. תקנו טעויות, העירו היכן שצריך. אל תנסו להראות כמה אתם בכושר/ חזקים/ גמישים. לא בשביל זה המתאמנים באים. הם יעריכו אתכם הרבה יותר אם תהיו קשובים לצרכים שלהם, ותהיו ממוקדים בהם. 8. המשיכו ללמוד ולהתמקצע: אמנם סיימתם את קורס ההסמכה - אך זו רק תחילת הדרך. המשיכו ללמוד, להתעדכן בהנחיות חדשות, ציוד חדש ומחקרים בתחום. ידע = כח! 9. אתגרו את המתאמנים שלכם: גם אם קהל היעד הוא פי שתיים (או יותר) מגילכם, המשיכו להציב אתגרים (פיזיים ומנטליים). אף אחד לא בא לאימון כדי שנעשה לו חיים קלים. 10. תנו לאחרים להגיד כמה אתם מקצועיים. רוצה ללמוד איך להדריך בעצמך? ההרשמה בעיצומה לקורס מדריכי אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. סיימת את קורס הכשרת המדריכים אבל חסרים לך השראה ורעיונות? למעלה מ-15 שעות של השראה מחכים לך בסרטי הדרכה למדריכים - סרטים ממוקדים לפי נושאים, עם המון רעיונות, בתכנית האימונים Total Body Workout מחכים לך 10 אימונים שונים באורך מלא. לך נשאר רק לעשות "העתק הדבק" ולשיעורים שלך יתווסף המון גיוון, ובהשתלמות "תרגילי מוח" - רצפים חכמים המשלבים אימון לגוף ולמוח. את כל החומר העיוני בנושא ספורט אקווה ג'ים ריכזתי בשבילך בספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים". לך נשאר רק לבחור מה מתאים לך.

את התסריט הבא - כל מי שעוסק בהדרכה ואימון - חווה מתישהו במהלך הקריירה. זה יכול להיות כבר ביום הראשון, אחרי שנה, חמש - אך ככל הנראה יקרה יותר מפעם אחת: הכנתי אימון מתוכנן היטב ומוקפד, פלייליטס שעמלתי עליו שעות רבות - כל שיר נבחר בקפידה רבה, בכל תרגיל הושקעה מחשבה ... האימון מתחיל. המוסיקה מתנגנת ברקע. הכל עובד לפי התכנון עד ש.... מתחילים כל מיני רחשים בקהל: "אוף.... זה משעמם !" "מה זה המוסיקה הנוראית הזאת? " "זה נורא קשה, ניסית את זה בכלל בעצמך? התרגיל הזה בלתי אפשרי!" אוף, עוד פעם עם ציוד ? מה? בלי ציוד היום? לפעמים לא מסתפקים רק במילים, אלא מתחילים להצביע ברגליים... ברגע הראשון...הכל מבפנים מתחיל לרעוד. הביטחון מתערער, וכל ההתלהבות והשמחה שהגעתי איתם לאימון - נעלמים כאילו לא היו. "הצילו - שמישהו ייקח אותי מפה, אני רוצה הביתה !" עוברות עוד כמה שניות..ואני עדיין שם. עומדת מול כולם. נושמת עמוק. נשימה ועוד נשימה. האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב מה אני יכולה לשנות. עכשיו. אולי אני אשנה משהו שיהיה להם פחות משעמם, אולי אני אחליף מהר פלייליסט, אסביר שאת כל התרגילים ניסיתי קודם בעצמי במים... או אולי אני אברח משם בדמעות ולא אחזור לעולם, אפגע עד עמקי נשמתי ואחליף מקצוע... ומצד שני, יש איזה קול שלוחש: הכנתי הכל בקפידה. בדקתי את התרגילים. יש מחשבה מאחורי הרצף, לשיעור יש מטרה. האם זה באמת יכול להיות כל כך משעמם? לכל אחד יש ציפיות מהשיעור. הייתכן שאותו שיעור ספציפי לא ענה על הציפיות של אותו מתעמל, וזה בסך הכל התסכול הרגעי שיוצא? גם המוסיקה לא תמיד תנעם לכולם. לצעירים - מוסיקת שנות ה-50 תשמע מיושנת ומשעממת, ולמבוגרים יותר, מוסיקה עכשווית תהיה רועשת, מונוטונית ומעצבנת. מה יקרה אם בכל פעם שלאחד המתאמנים משהו יפריע באימון אני אתאים את עצמי כדי לרצות וכדי שיהיה לו נעים - בשביל מה אני בכלל מתכננת אימון? בסופו של יום, המטרה שלי היא לא לרצות את המתאמנים. המטרה שלי בראש ובראשונה לדאוג להם לבריאות טובה יותר, כושר גופני, טווחי תנועה, חיזוק שרירים, קואורדינציה וגם שיהיה קצת כייף. עם הזמן מגדלים עור של פיל. לומדים מה לקחת ומה להשאיר בבריכה. יש הערות בונות ויש הערות בונות אופי. יש הערות ענייניות ויש כאלה שממש לא. יחד עם זאת, ההערות שממש לא - מביאות לתהליך של רפלקציה. של בדיקה עצמית. אחת לכמה זמן, זה תהליך חשוב. לפעמים המסר מגיע באופן בלתי מילולי: המתאמן אמנם הגיע לאימון, נמצא שם ביחד עם כולם, אך כל קשר בין התרגילים שהוא מבצע לאימון עצמו... מקרי לחלוטין. אני מנסה ומנסה, להעיר ולהאיר.. וזה פשוט לא קורה. עד כמה אני אתאמץ לתקן אותו ולהתאים את הקצב שלו למה שקורה באימון? מצד אחד, זה תופס את העין. משהו קורה שם, יש שם תנועה שלא תואמת את הרצף, את הקצב. זה מסיח את הדעת. מוציא מריכוז. אפילו קצת מעצבן. מצד שני, כמה מאמץ אני אשקיע במישהו שככל הנראה לא מעוניין בשום דבר שיש לי לתת? נכון, יש את אותם ימים. אותם ימים שנראה ששום דבר לא מצליח ושום דבר לא הולך. דווקא באותם ימים חשוב לזכור את שאר האימונים בהם המתאמנים מגיעים, משקיעים, מוחאים כפיים בסוף ויוצאים מהאימון עם חיוך גדול על הפנים. אם הם ממשיכים לבוא - כנראה שאימון אחד שלא היה כל כך לטעמם - לא הורס את החוויה כולה. רוצה ללמוד איך להדריך בעצמך? ההרשמה בעיצומה לקורס מדריכי אקווה ג'ים במכללה האקדמית וינגייט. סיימת את קורס הכשרת המדריכים אבל חסרים לך השראה ורעיונות? למעלה מ-15 שעות של השראה מחכים לך בסרטי הדרכה למדריכים - סרטים ממוקדים לפי נושאים, עם המון רעיונות, בתכנית האימונים Total Body Workout מחכים לך 10 אימונים שונים באורך מלא. לך נשאר רק לעשות "העתק הדבק" ולשיעורים שלך יתווסף המון גיוון, ובהשתלמות "תרגילי מוח" - רצפים חכמים המשלבים אימון לגוף ולמוח. את כל החומר העיוני בנושא ספורט אקווה ג'ים ריכזתי בשבילך בספר "המדריך המלא לספורט אקווה ג'ים". לך נשאר רק לבחור מה מתאים לך.

אחת לכמה זמן אני נשאלת בשאלה: "תגידי, את אף פעם לא נכנסת למים? למה את לא מעבירה את האימון בתוך המים? " את התשובה אני יכולה לחלק לכמה חלקים: א. אני נכנסת למים (הסרטונים שאני מעלה יעידו על כך... :-) ). ב. לפעמים, באמצע הקיץ, כשחום אימים בחוץ והלחות מגיעה לרמות שרק מלנשום הזיעה נוטפת, ממש מתחשק לי לקפוץ למים ולעשות איתכם את האימון במים.... אך אני מיד אפרט ואסביר למה זה לא קורה: - דברים שרואים מכאן, לא רואים משם: בזמן שאני עומדת על שפת הבריכה, ומדגימה את התרגילים, כולם רואים אותי בצורה ברורה. בדרך כלל אני גם מדגימה ביותר מכיוון אחד (זאת אומרת, לא רק מהחזית). אם אני אהיה עם כל המתאמנים בתוך במים, באותו גובה כמו כולם (טוב, אולי קצת פחות מהגובה הממוצע, כי זה מה יש... ) - רוב הסיכויים שרק מי שנמצא בשורה הראשונה, וממש קרוב אלי, יוכל לראות את התרגיל. - רואה ולא נראה: כזכור, בבריכה אין מראות, והגוף שקוע במים עד לגובה חזה (בהנחה שמדובר באימון במים רדודים). כמה באמת אפשר לראות לתוך המים כשרוב הגוף שקוע בתוך המים? ובעיקר, כמה מאמץ צריך להשקיע כדי לראות מה קורה בתוך המים. - הלו? מישהו שומע אותי? נניח לרגע שהתגברנו על עניין הראייה. הקבוצה קטנה, כולם עומדים במעגל ורואים את המדריכה ואת ההדגמה. אני רוצה לשנות משהו בתרגיל, לתת דגש. כמה חזק אני אצטרך לדבר כדי לגבור על המוסיקה שמתנגנת ונותנת את הקצב...? ומה עם שמות התרגילים? כולם יודעים בדיוק מה השם של כל תרגיל ואיך צריך לבצע אותו? כמה קל/קשה יהיה למתאמן החדש להבין באיזה תרגיל מדובר ומה הביצוע הרצוי? - בתופים ובמחולות: בחלק מהאימונים עובדים על רצף של תרגילים. לעיתים יש שינוי בתרגיל אחרי שתי חזרות. כשאני מדגימה בתוך המים, ביחד עם כולם, קשה מאוד להבחין בשינוי, ועוד יותר קשה יהיה לזכור את הרצף. בינתיים כל מה שציינתי הוא מהצד של המתאמן. אבל איך זה נראה מהצד של המדריכה, כשאני עומדת על שפת הבריכה? כמו שכבר ציינתי, דברים שרואים מכאן, לא רואים משם: כשאני עומדת על שפת הבריכה, אני יכולה לראות את מה שמתרחש בבריכה. המים שקופים, ומאפשרים לראות גם מה שעושים בתוך המים ! (וכן, כל פעם מחדש כולם מתפלאים איך אני רואה הכל... המים פשוט שקופים...). מהמקום שבו אני עומדת - אני יכולה לתקן יציבה לא נכונה, ביצוע שגוי של תרגיל, והחשוב מכל, להחמיא על ביצוע טוב ! אני יכולה להזהיר כשמתאמנים בטעות מתקרבים מידי לזה לזה ועלולים לבעוט אחד בשני, או כשמישהו סתם שוקע במחשבות ולגמרי מאבד את הקבוצה.... הלו? מישהו שומע אותי? כן ! וגם אם לא שומעים (כי שוב, יש את עניין המוסיקה והרעש של המים), אני תמיד אדאג שההדגמה תהיה מספיק ברורה וגדולה, כדי שגם מי שעומד מאחור, יוכל להבין ולראות את התרגיל. ואם התרגיל לא היה ברור בפעם הראשונה והשניה, אני אדגים אותו כשאני פונה עם הגב למתאמנים, או מהצד. *כל המסקנות שמצוינות פה, הבנתי בשיעור התעמלות במים, שבו המדריכה היתה עם המתעמלים בתוך המים. אני עמדתי במים, מאחור, ורוב הזמן הרגשתי תסכול רב מכך שאין לי באמת מושג מה עושים. לא הצלחתי לשמוע אותה כמו שצריך, ובטח שלא לראות ולהבין את התרגילים. ובאותה נשימה: יש מדריכות שמדריכות התעמלות במים כאשר הן נמצאות בתוך המים. ככה הן רגילות, וככה המתעמלים שלהן רגילים. ולכולם זה טוב. ולכולם זה עובד. לי זה פחות מתאים, מכל הסיבות שציינתי לעיל.

התמונה זהה בכל פעם מחדש: המתאמנים מגיעים, מסתכלים על הנודלים, מסתכלים עלי...מסתכלים שוב על הנודלים ושוב עלי...מגיעה השאלה: מים עמוקים ? "כן" – אני עונה. ואז מגיעות התגובות: "מה ? עוד פעם? למה? אבל זה קשה....." בסוף האימון הם כבר נשמעים אחרת לגמרי, בעיקר מרוצים מאוד מהעבודה הקשה ותחושת ההישג. אז מה יש בדבר הזה, באימון במים עמוקים, ולמה אני כל כך מתעקשת עליו? אימון אקווה ג'ים™ במים עמוקים – כשמו כן הוא: שיעור בו אין כלל מגע עם הרצפה.​ מאחר וקשה מאוד להחזיק את הראש מעל המים לאורך זמן, ולהשתמש בכח רגליים לאורך זמן, וגם לבצע את התרגילים, משתמשים באימון באמצעי ציפה (למה צריך ציוד ציפה?). במצב האופטימלי, זה נעשה עם חגורות ציפה (ראו סרטון). הידיים משוחררות כדי לעבוד, הרגליים יכולות לזוז בצורה חופשית. במציאות, צריך להשתמש במה שיש בבריכה – ואלו נודלים. אפשר לשבת על הנודל, לשים אותו מסביב לחזה, ואפשר גם לסרוגין לשים אותו בצד, על שפת הבריכה, ולעבוד ללא ציוד ציפה בכלל (מה שיעלה את הדופק, ויגרום לכם לעבוד קשה כדי לשמור את הראש מעל המים – ועל ידי כך, יעלה את הדופק וישפר את סיבולת לב הריאה.) עד כאן העניין הטכני.יש כמה הבדלים מהותיים בין אימון אקווה ג'ים™ במים רדודים, לעומת אימון במים עמוקים: באימון במים עמוקים אין כלל מגע ברצפה. אין מה שייצב את הגוף. כל תנועה שמבצעים, נעשית באמצעות כח שריר בלבד. במים הרדודים נעזרים גם ברצפה כדי לקפוץ, כדי להרים את הרגל. במים העמוקים, צריך להרים את הרגל מכח השריר בלבד (כמובן שאפשר להיעזר בידיים). מאחר והגוף "משוחרר" ואין שום דבר שיקבע אותו לרצפה, איזון וייצוב הגוף חשובים מאוד: שרירי הליבה (Core Muscles) צריכים לעבוד ללא הרף, כדי לשמור על מנח גוף נכון בתרגילים. (Body Alignment). במילים אחרות: שרירי הליבה עובדים מתחילת השיעור ועד סופו. גם במצב בו יושבים על הנודל, חשוב לזכור שהנודל נמצא שם לצורך ציפה בלבד, ועדיין צריך לדאוג לאזן את הגוף – דהיינו, לא לשקוע לתוך הנודל ולשמור על גו זקוף, חזה פתוח וכתפיים מעל האגן. חלק מההסתגלות באימון אקווה ג'ים™ במים עמוקים, היא היכולת לבצע את התרגילים, ולא להיסחף בבריכה מצד לצד עם המים, אלא לשמור על הגוף במקום, בנקודה מסויימת. במים רדודים האחיזה ברצפה מסייעת לכך (כמובן יחד עם הפעלת שרירי הבטן), אולם במים העמוקים, מסתמכים אך ורק על עבודת השרירים, וגריפה מאוזנת של הגפיים, כך שהגריפה קדימה/ אחורה תהיה באותה עוצמה כדי להישאר באותה נקודה. בינתיים עשינו תרגילים בישיבה על הנודל, וגם כרכנו אותו סביב החזה. אבל יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות איתו: למשל, לעמוד עם רגל אחת על הנודל (כן...במים עמוקים!) – וכמובן לזכור לעמוד גם עם הרגל השניה... ואם אפשר על רגל אחת, למה לא לעמוד עם שתי הרגליים על הנודל? בזמן שהנודל מתחת לרגל אחת (או שתיים), אפשר לעשות מגוון תרגילים שמצריכים המון שיווי משקל: לכופף וליישר את הברכיים, התקדמות – רק בעזרת הידיים, ושמירה על שיווי משקל, הליכה במקום ועוד ועוד... זה אולי נשמע פשוט וקל...אבל זה ממש לא. לוקח זמן להתאזן ולמצוא את שיווי המשקל (וכל תנועה הכי קטנה מפרה את האיזון ...). מצד שני, גם הניסיונות להגיע לעמוד על הנודל – מחזקים את הגוף ושורפים המון קלוריות. רוצה לעשות אימון אקווה ג'ים במים עמוקים? האימון מחכה לך כאן

סוף סוף קיבלתם החלטה להצטרף לאימון אקווה ג'ים™(בין אם זה בהמלצת חברים שכבר שנים מנסים לשכנע אתכם, או כי האורתופד/ פיזיותרפיסט המליצו...ובינינו, מה זה משנה, העיקר שאתם בדרך לבריכה !). בשלב הזה, בין ההתארגנות הנפשית, להתארגנות הממשית של לבישת בגד הים, והכנת התיק עם כל מה שצריך לאחרי האימון, עולות לא מעט שאלות. אני אשתדל לענות כאן על כמה שיותר שאלות בהן נתקלתי במהלך שנות עבודתי בבריכה, על מנת להפוך את הקפיצה למים – לקצת יותר קלה ופחות מפחידה (עם החלק הרטוב אין לי הרבה איך לעזור...). 1. איך אני יכול להצטרף לאימון אקווה ג'ים™, אם אני בכלל לא יודע לשחות? באימון אקווה ג'ים™ המתאמנים עומדים עם הרגליים על הרצפה, כאשר המים מגיעים לגובה חזה, והראש מחוץ למים. אין צורך בידע קודם, לאט לאט מתרגלים ולומדים להכיר את הסביבה המימית. העמידה הופכת ליציבה יותר, ובעיקר יודעים איך לייצב את הגוף מול תנועת המים התמידית. 2. למה המדריכה עומדת מחוץ למים? למה היא לא איתנו בתוך הבריכה? הדרכה מתוך המים מתאימה לקבוצות קטנות יותר, כאשר ניתן לעמוד במעגל, וכולם רואים את כולם. אולם, בקבוצות גדולות, למי שעומד בשורה השניה, שלישית ואילך, יהיה מאוד קשה לראות את התרגיל, ולהבין אותו. 3. אני לא מצליח לעשות את התרגילים בקצב של המדריכה, וזה מאוד מתסכל אותי. האם עלי לפרוש? לכל אחד קצב משלו ורמת כושר משלו. המדריכה מדגימה קצב מסוים, זה הקצב אליו רוצים לשאוף להגיע. כל דבר בדרך לשם – מצוין. ככל שרמת הכושר עולה, ניתן גם לבצע את התרגילים בקצב מהיר יותר. סבלנות והתמדה הן מילות המפתח. 4. יש לי כרגע דלקת בכתף, וכשאני עושה חלק מהתרגילים מאוד כואב לי. אולי עדיף שאני לא אבוא לשיעור עד שתחלוף הדלקת? ראשית, יש ליידע את המדריכה שיש דלקת אקוטית. אכן, לא בכל המצבים כדאי להמשיך להתאמן. לפעמים באמת כדאי לתת למקום לנוח ולהחלים. 5. קר לי במים. מצד שני, אני מרגיש את היתרונות הגדולים של ספורט האקווה ג'ים™. אבל קר לי, בעיקר בכתפיים, שנמצאות רוב הזמן מחוץ למים !! אולי עדיף לחכות לקיץ? ממש לא !! לשמחת אלו שסובלים מקור, יש מה לעשות בנדון (לעומת אלו שתמיד חם להם...): קיימות בשוק חולצות גלישה/ צלילה בעובי 0.5 מ"מ, אותן לובשים מעל לבגד הים. החולצה צריכה להיות צמודה לגוף (היא לא מגבילה מבחינת טווחי התנועה, מאחר ובמקור היא מיועדת לגלישת גלים וצלילה). החולצה מספקת עוד שכבה שמפרידה בין המים לגוף ולאוויר. ואם החולצה לא מספיקה, יש גם אפשרות לחליפת צלילה, בעובי 2.5 מ"מ. החליפה עם שרוול קצר בידיים וברגליים – אוברול – שנלבש מהרגליים ומושכים אותו למעלה. היא נסגרת מאחור עם רוכסן. מבודדת היטב, שומרת על חום הגוף ומאפשרת פעילות לאורך כל השנה, בכל מזג אוויר! 6. אני רואה שיש מתאמנים שמגיעים לאימון עם נעליים, ונכנסים איתם לבריכה. למה זה טוב ? הנעליים איתם מגיעים המתאמנים לאימוני האקווה ג'ים™ הן נעליים מיוחדות ומים. יש להן חריצים בסוליות, כדי שלא יצטברו מים בתוך הנעל. היתרון בעבודה במים עם נעליים – מניעת החלקה בתוך הבריכה, בלימת זעזועים בקפיצות (חשוב במיוחד לסובלים מבעיות ברכיים וגב, אבל לא רק), ושמירה על בריאות כף הרגל (בעיקר לסכרתיים). 7. אני לא מצליח לבצע את כל התרגילים שהמדריכה מדגימה. אולי זה פשוט לא בשבילי? מכלול התרגילים באימון אקווה ג'ים™ הוא כמו שפה חדשה. השילוב בין המים, תחושת הציפה, הצורך של הגוף כל הזמן להתאזן במים ובנוסף לכל אלו, גם תרגילים שלא רגילים לעשות ביבשה. אז כן, לוקח קצת זמן ללמוד את המכלול. וכן, זה קצת קשה בהתחלה, כי יש המון דברים שצריך לחשוב ולעשות בו זמנית. תוך מספר שיעורים בודדים המתאמנים כבר מכירים את התרגילים הבסיסים, ואפשר להתקדם ולהתמקד ב"איך": באיכות הביצוע. זה השלב בו גם ניתן להגביר קצת את הקצב, כי כבר לא צריך להקדיש כל כך הרבה מחשבה ומאמץ בביצוע. 8. למה צריך מוסיקה? אני מעדיף להתאמן בשקט... המוסיקה המלווה את השיעור נותנת את הקצב, המוסיקה מדרבנת ומשרה אווירה קלילה ונעימה בשיעור. 9. למה המדריכה מדגימה את התרגיל במלואו רק פעמיים-שלוש? למה היא ממשיכה לסמן את התרגיל עם הידיים? הרצפה מסביב לבריכה נוטה להיות רטובה וחלקה. כדי למנוע החלקות ופציעות, המדריכה מדגימה את התרגיל מספר פעמים בודדות, ולאחר מכן ממשיכה לסמן את התרגיל עם הידיים. כמו כן, חלק מהתרגילים באימון אקווה ג'ים™ מצריכים הרמה של 2 הרגליים מהרצפה (בו זמנית). גם במצבים כאלו המדריכה תדגים פעם אחת, או תשתמש בכיסא/ שרפרף להדגמה של הרמת שתי הרגליים מהרצפה. 10. מבחוץ- אימון האקווה ג'ים™ נראה כאילו סתם מלטפים את המים. האם יש בכלל מאמץ באימון כזה? במהלך אימון אקווה ג'ים™ כל תנועה שמבוצעת מאותגרת בהתנגדות תמידית מכל הכיוונים. במים הרבה יותר קשה לבצע את התרגילים מאשר ביבשה. לכן, האימון תורם לשיפור סיבולת לב ריאה וחיזוק השרירים. במים ניתן להפעיל במקביל קבוצות שרירים שונות, ובכך למקסם את יעילות האימון. 11. אני סובל מבעיה רפואית כלשהי. האם עלי ליידע את המדריכה? כן! בהחלט. חשוב שהמדריכה תהיה מודעת למצבים רפואים (כגון סכרת, החלמה ממחלה ממושכת וכו') או בעיות אורטופדיות למיניהן - על מנת שתוכל לתת הנחיות מתאימות, ועל ידי כך לא לגרום לנזקים נוספים ומיותרים. 12. למה כולם מתעקשים להצטופף ולעמוד באותו מקום בבריכה? הרי יש את כל אורך הבריכה? (בבריכה משופעת) באימונים המתקיימים במים רדודים, יש חשיבות רבה לעומק המים. העומק המומלץ לעבודה במים רדודים הוא עומק של גובה החזה. בעומק נמוך מזה העומס על השרירים גדל, ובמים עמוקים יותר, תהיה פחות שליטה על התנועה, מאחר ואין אחיזה טובה ברצפה. אם יש לכם שאלות נוספות, אתם מוזמנים לשאול ולהגיב. #אימוןכושר #שאלותותשובות #בריכה

איך משתלב באימון שלכם אדם לקוי ראויה? או מישהי שהגיעה בלי עדשות המגע שלה (כי הן בתיקון.. והיא לא יכולה להיכנס למים עם המשקפיים האופטיות, ובלי משקפיים – כל מה שהיא רואה זה רק צלליות?). ברגע שהיא הגיעה לאימון, ואמרה לי שהיא היום בלי העדשות, אני לא יכולה שלא להתייחס לעובדה הזאת. במקום רק להדגים את התרגילים ומידי פעם לתת דגשים מילוליים, אני אקפיד להגיד את התרגיל, כך שאותה מתאמנת תוכל לעמוד בקצב, ולהשתתף באימון כמו כולם. נכון- זה מצריך ממני הרבה מעבר למה שתכננתי. אבל זה בעיקר מעמיד אותי מול אתגר. להצליח להעביר את האימון - כך שלמרות המגבלה, היא תהיה חלק בלתי נפרד מהאימון, בקצב, בתרגיל, בדגשים הנכונים ובכיוונים. אם עוצרים לרגע, וחושבים על זה – לכל אחד ואחת מהמתאמנים שלנו יש מגבלה כזאת או אחרת. המגבלה יכולה להיות נראית לעין או סמויה, ייתכן ואותה מתעמלת באה ושיתפה אותי בבעיה/ מגבלה, או בחרה שלא. בכל מקרה, האימון צריך להיות בנוי כך שהוא ייתן מענה לכולם. שלקויי השמיעה יראו היטב וברור את התרגילים, שלקויי הראיה ישמעו היטב את ההנחיות, שהסובלים מבעיות גב למיניהן ידעו מה מותר להם לעשות ומה פחות מומלץ, שלפיברומיאלגים יהיו חלופות הולמות לתרגילים שיצרים חיכוך/ כאב, שמי שהגיע עם דלקת או לאחר פציעה יהיו תרגילים שלא יעשו נזק נוסף, שהסכרתיים יהיו קשובים לגוף וירגישו מתי רמות הסוכר מתחילות לרדת, שההריוניות יהיו מודעות לגמישות יתר, לתנועות שלא מומלץ לבצע משלב מסוים בהריון, לסובלים מעודף משקל, אוסטאופרוזיס ועוד ועוד – וכל זה, במהלך אימון קבוצתי !! תפקיד המדריך הוא כבר מזמן לא רק לבוא, להדליק את המוסיקה, לתת את השואו וללכת (ואולי לעשות לעצמו גם V על האימון שלו עצמו, תוך כדי). המטרה העיקרית היא בראש ובראשונה: לשפר ולשמר את הבריאות של המתאמנים שלי, על ידי שמירה על מה שיש, לשפר את מה שאפשר, ולדאוג שלא לגרום להם נזק נוסף. לקדם את הבריאות על ידי שיפור סיבולת לב ריאה, גמישות, קואורדינציה וטווחי תנועה - במסגרת היכולות והמגבלות. אך מצד שני, לא לוותר. ושלא תבינו אותי לא נכון – באימונים שלי כולם צעירים בני 30. אפילו שהם עברו את הגיל הזה לפני 40 ואפילו 50 שנה. כשאני מסתכלת על הקבוצה, אני רואה רק צעירים, בשיא כוחם, ובשיא היכולת. אני מאתגרת אותם, דוחפת אותם הכי גבוה שאפשר, אבל גם זוכרת לא לעשות נזק. יודעת מי כן יכול ומי לא. ומי שלא, עדיין יעשה, ועדיין ישפר, ביחס ליכולת ולמגבלות של עצמו. זה כל היופי באימוני אקווה ג'ים™. אין מראה. אף אחד לא רואה את עצמו ביחס לאחרים. המתאמנים באימון לא רואים מה האחרים עושים, כמה גבוה הם קופצים או לא קופצים. ובינינו, זה גם לא ממש מעניין. העיקר שכל אחד משתפר ביחס לעצמו, ביחס לנקודת ההתחלה שלו. אז אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים - יש מישהו שאין לו בעיה כזו או אחרת? מגבלה כלשהי? לא אצל כולם רואים את המגבלה/ בעיה. חשוב לזכור – כמדריך - צריך לתת מענה לכולם. גם לאלו שלא רואים או יודעים על המגבלה שלהם. כשאומרים לי "אימון לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים " הדבר הראשון שעובר בראש זה נכויות, מגבלות פיזיות קשות וכו'. עצרתם רגע לחשוב מי עוד נכלל תחת ההגדרה הזאת של "אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים?" יש מישהו שאין לו בעיה/ מגבלה כלשהי? #אימוןקבוצתי #אימוןכושר #אקווהגים