במהלך כל השנים שלי בבריכה, לא פעם שמעתי את המשפט: "היה אימון נפלא, אבל זה בטח לא עושה כלום לאוסטאופרוזיס".
קל מאוד להבין למה ואיך מגיעים למסקנה הזאת:
תחושת הציפה, הקלילות שבמים, האפשרות להגיע לטווחי תנועה בלי הרגשת מאמץ – איך כל זה עוזר בכלל בבניית או שימור העצם?
אולי תופתעו לשמוע – אבל זה עוזר !
במרוצת השנים נעשו לא מעט מחקרים בנושא. אבל אני לא אעסוק במחקרים. לא רוצה לעסוק בקבוצות ביקורת, מחקר, טמפרטורה כזאת או אחרת של המים, או בשיטות אימון שלא תמיד תואמות את מה שקורה אצלי באימונים.
אני רוצה להתמקד בדיווחים שאני מקבלת מהמתאמים שלי (יותר נכון – מתאמנות). אני יודעת בדיוק איזה סוג אימון אני מעבירה, מה קורה שם, ומי מגיעה ובאיזה תדירות.
מבחינתי, זאת קבוצת המחקר הפרטית שלי, מחקר שנמשך כבר למעלה מעשור.
רוב המתאמנות שמגיעות לאימוני האקווה ג'ים (ואני מתייחסת למתאמנות ולא מתאמנים, מאחר ונושא האוסטאופרוזיס נקשר בעיקר לנשים, לאחר גיל המעבר), הן נשים שעיקר הפעילות הגופנית שהן עושות – זה האקווה ג'ים.
יש כאלה שהולכות גם לשיעורי פילאטיס, פלדנקרייז, יוגה – וזה מצוין! הגיוון חשוב מאוד – לא רק מבחינת הגיוון לנשמה, אלא לגוף עצמו.
אך בואו נתמקד לרגע בקבוצת הנשים שמגיעות רק לאימוני האקווה ג'ים – בממוצע 3 פעמים בשבוע, למשך 45 דקות:
אחת לכמה שנים הן ניגשות לעשות בדיקת צפיפות עצם (בדיקת Dexa).
ואז יש את הרגע הזה שהן מגיעות עם התוצאות לבריכה:
"פעם ראשונה מזה שנים שיש עצירה בהתפוררות העצם!" – זה בדרך כלל בפעם הראשונה מאז שהצטרפו לאימוני האקווה ג'ים.
בבדיקה העוקבת (כן...הן מתמידות לאורך כל כך הרבה שנים!), הן שוב חוזרות קורנות, כי התוצאות נשארו זהות. אין הידרדרות!
לשמחתי הרבה, זה משפט שכבר שמעתי לא פעם. והוא משמח כל פעם מחדש.
אני לא מצפה שבגיל 60-70 ואפילו 80, פתאום תהיה בניה מחודשת של העצמות. אבל לפחות יש בלימה בתהליך ההתפוררות!!
וכל זה – בזכות המים?
כן. בהחלט.
בזמן השהייה במים יש התנגדות. כל הזמן. לכל הכיוונים.
מספיק רק ללכת במים, כדי לרגיש את ההתנגדות.
תוסיפו לזה עבודה אירובית (שתשפר את מערכת סיבולת לב-ריאה, תוך כדי יצירת עומס על מערכת השלד), ועבודה עם ציוד ציפה/ התנגדות שמוסיף ומגדיל את העומס על מערכת השלד, ותקבלו תוצאות נפלאות!
כמובן כל מקרה לגופו, ומה שנכון לאחד, שונה מעט לגבי האחר. הכל תלוי בעצימות בה עובדים בשיעור (כי אפשר לעבוד ולהתנגד למים, ואפשר לעבוד עם המים – דהיינו, ללטף את המים..).
אך אני חושבת שזו סיבה מספיק טובה – בנוסף לכל הסיבות האחרות – להצטרף לאימוני האקווה ג'ים.
חשוב לזכור שתהליך בניית והתעבות העצם מתרחש עד גיל 30. לאחר מכן, אצל כולם, מתחיל תהליך של התפוררות. כמה מהר וכמה חמור זה יהיה, זה כבר תלוי בתזונה, פעילות גופנית, אורח חיים ותורשה. לא כדאי לחכות לגיל 60 ואז להתחיל את תהליך השימור. צריך להתחיל הרבה קודם, כדי להגיע לגיל המבוגר יותר עם נקודת התחלה טובה יותר.